סבא מביא להפצה חבר מתגעגע.

אחד ועוד אחד שווה סבא סיפורינו המופלא התחיל בשיחת טלפון מחבר שמתגורר ברחובות: "אני רוצה לבא אליכם למירון אבל קודם יש לי לעבור בירושלים, ומשם אני אתפוס טרמפים...." יום ראשון בבוקר. החברים עסוקים ב"סידורים", עדיין לא ברור אם נוסעים להפצה היום מגודל המניעות שעוברים על כל אחד בגוף נפש וממון מבית ומחוץ. לבסוף לאחר התגברות בכח הצדיק יצאנו לבית בית באור הגנוז. כמה ספרים ,כמה צדקות כמה חיוכים, ולקינוח בא הרב"ש. וגרש אותנו בטענה שרב הישוב אסר להפיץ שם מבית לבית. משם נסענו ללילה בנהריה. בדרך ניסינו ליצור קשר עם החבר מרחובות הנ"ל ולהודיע לו שלא יגיע למירון אלא לנהריה אך ללא הועיל היות והטלפון שלו היה מכובה. הגענו למקווה. חנינו את רכבנו והלכנו לישון מבלי לדעת מה עלה בגורל חברנו הנ"ל. והנה מוקדם יותר עמד הוא בטרמפיאדה ביציאה מירושלים וכוונתו להגיע למירון להפצה מבלי שידע דבר על מקום המצאנו. לפתע עצר לידו רכב שנסע צפונה והסכים לקחתו ולקדמו בדרך. מכיון שהשעה היתה מאוחרת הזמין נהג הרכב את החבר הנ"ל ללון לינת לילה בביתו שנמצא במושב "בן עמי" הסמוך מאוד לנהריה ובבוקר יהיה נקל לו להגיע למירון. והחבר הנ"ל נאות להזמנתו ועצר אצל נהג הרכב הנ"ל ללינת לילה. בבוקר השכים התפלל ושם פעמיו בזריזות לטרמפיאדה ביציאה מנהריה הסמוכה למושב שלן בו. בעודו ממתין ל"טרמפ" נזכר לפתע שצריך לטול ידיו. ונזכר גם שיש מקווה בקרבת מקום... ומייד שם פעמיו למקווה הנ"ל . ולתדהמתו ולתדהמתנו הרבה נפגשנו מבלי שידע כלל על מקומנו הביא אותו סבא ישר אלינו. הכותב נכח במקום בעת ההשגחה המדהימה הזאת וכל מי שהיה שם ראה ממש השגחת הצדיק והשראת השכינה שאי אפשר כלל לספר אחד לחברו.